אני אפס ודפוקה

גני מרגיש ככה לפעמים. מה אני עושה? אני יוצא לרחוב ומדבר עם אנשים עם כלבים. זה מעלה לי את מצב הרוח.

יצרתי קשר עם מישהו. היה קצר. היה שטחי. אבל שברתי את החומה הגבוה לביני ולבין האנושות.



הסוד עם בעלי כלבים הוא לדבר במפגש הראשון רק על הכלב שלהם. זה מלאכותי. זה שטחי. אבל אחרי שאת פוגשת עם אותו אדם כמה פעמים ומדברים על הכלב, ועל כלבים בכלל, מתחילים לשאול שאלות אחד לשני,

אין דרך יותר טובה לשבור את החומה אשר אנחנו בונים מסביב עצמנו.



תנסעי! קצת כל יום. זה כמו לבנות שרירים שהתנבנו. צריך לעט לעט לבנות את היכולת לתקשר עם אחרים.

בעלי כלבים מאוד מאוד שמחים כשמישו שואל אותם על הכלב שלהם. תני להם לדבר ולספר על החבר עם 4 רגליים שלהם. תשאלי אף על פי זה זה לא כל כך מעניין אותך. חשוב ללטף את הכלב, אבל לשאול קודם האם מותר, כי יש מעט כלבים שמפחדים מזרים ולא אוהבים שמישהו זר יתקרב להם.

בהצלחה עם...

אין.
זהו.
אין אני לא מצליחה לנשום.

את לא אפס ולא דפוקה

לעיתים את בודדה וזה קורה לכולנו

אם ץץרצי תוכלי לשוחח איתי מעת לעת ולהפיג את הבדידות

צער לי לשמוע.